המשפט ‘נא לצלצל בשני הפעמונים‘ היה רשום על פתק על דלתה של חברתי נירה כיוון שהיתה כמעט חירשת, ותמיד נראה לי כמוטו. אנחנו אורחים על הכדור, חיים את חיינו, והעולם בשלו. סודות ופלאים ופחד. אני מרגישה לפעמים שאני כמו נירה, חירשת, ואף עיורת מול העולם. הרבה מן הדברים והאירועים שנפלו בחלקי הם תולדה של עיתויים מקריים, שניות דקיקות, כמו שערה של חתול, שמשנות מסלולי חיים. לחילופין צירופי מקרים מתוחכמים ועמוסים. מפגשים אלכסונים של אירועים שקורים בזמנים ובמקומות אחרים. גורל. רק חלק מהדברים מוסברים ומובנים בדיעבד.

מירי גרמיזו, 2021